אמת בדויה או שקר אמיתי? על זיוף מסמכים בעידן של חוסר ודאות טכנולוגי

פגישה עם האמת (או לפחות עם מה שנראה כך)

כשאני פוגשת מסמך לראשונה – וזה יכול להיות תעודת בגרות, צוואה או שטר חוב – אני תמיד עוצרת לרגע ומסתכלת עליו כמו על אדם חדש: "מה אתה מנסה להגיד לי? ומה אתה מנסה להסתיר?" שנים של עיסוק כגרפולוגית משפטית ובוחנת מסמכים לימדו אותי שמה שרואים בעין אינו בהכרח מה שיש. וכפי שכתבה ויסלבה שימבורסקה, "כל דבר נראה כמו שהוא, אבל איננו."

בעולם הישן, הדברים היו מעט יותר פשוטים – כתב היד סיפר סיפור, הדיו התיישן בכבוד, והחותמת הוטבעה ביד יציבה. היום, אני נדרשת להביט לא רק בשוליי נייר ישן אלא גם במטא־נתונים, לבדוק חתימה דיגיטלית ולשאול אם ייתכן שהמסמך עבר דרך תוכנת AI גנרטיבית. לא פעם אני מוצאת את עצמי שואלת, כמעט באירוניה: מי המזייף – האדם או המחשב?

דו"ח של סוכנות הסייבר האירופית (ENISA) קובע שזיופי מסמכים באמצעות מחשב צמחו בקצב של כ־30% בשנה¹. כשאני בוחנת מסמך שנראה "מושלם מדי", אני מרגישה כמו בלשית בעולמה של אגאתה כריסטי – רק שפה, החשוד העיקרי הוא הקובץ עצמו. יש משהו מתעתע ומטריד ברעיון שחתימה על מסמך יכולה להיראות "אותנטית" כי היא הוזנה באלגוריתם.

בין שיקספיר לפוטושופ: האמנות (או המלאכה) של זיוף מתוחכם

שייקספיר כתב: "כל העולם במה, וכל האנשים שחקנים." ולפעמים אני חושבת לעצמי – אולי גם המסמכים שחקנים? עטו על עצמם זהות שלא שייכת להם. פעם הזיוף היה נעשה עם נייר מסוג מסוים ובעט כדורי ואפילו במדפסת הזרקת דיו. היום? עורך גרפי, מדפסת תלת־ממדית, ואולי גם רשת GAN (Generative Adversarial Network) שמייצרת תעודות מזויפות שנראות אותנטיות עד רמת פיקסל².

לא מזמן בדקתי מסמך שבו הכל התאים – החתימה, סגנון הכתיבה, המרווחים. רק דבר אחד חריג היה: הוא נראה… חדש מדי. כמו עוגת שמרים תעשייתית – מושלמת אך חסרת נשמה. ואז נזכרתי במשפט חכם: "האמת אינה נבהלת מאיחור, אך השקר תמיד ממהר." והמסמך הזה מיהר מדי.

עבורי, הזייפן המודרני כבר איננו דמות עם זכוכית מגדלת, עפרון עדין וסבלנות אין קץ. מדובר בישות מבוזרת – תוכנה בשרת עלום, בוט שמריץ שורות קוד, ומישהו (או מישהי!) שלחץ על "שמור בשם". מיהו האחראי? זו שאלה לא פשוטה, גם משפטית. בייחוד כשכל פרט במסמך עבר "שדרוג" קל: עיגול אות, שינוי גופן, הטיית חתימה.

טכנולוגיה מתקדמת ופיקחות מיושנת: המפגש ביניהן

אל מול הסכנות, חשוב להזכיר – הטכנולוגיה גם מספקת לנו כלים חדשים. אחד מהם הוא חתימה דיגיטלית מוצפנת, המבוססת על מפתח הצפנה ייחודי: אם מישהו משנה את המסמך לאחר החתימה – החתימה נפגמת מיד. עוד כלי הוא ה־OCR – מערכת לזיהוי תווים מתוך תמונה. הכלי הזה מזהה חריגות בזיהוי פונט, מרווח לא סטנדרטי, או אותיות "מתוחות" מדי, ממש כמו ניתוח כתב יד, רק באלגוריתם³.

אבל גם כאן יש נקודה רגישה מבחינתי: לא הכל ניתן למדידה טכנולוגית. לעיתים, התחושה שמדובר בזיוף מגיעה מהרפרוף הראשוני – תנועה קטנה, הבהוב מוזר בין שורות, משהו "לא יושב" על הדף כמו שצריך. יש משהו ב"עין המקצועית" שאי אפשר להחליף.

ולאחרונה נכנסה לחיינו טכנולוגיית בלוקצ'יין – אותה שרשרת מוצפנת שלא ניתן לשנותה בדיעבד. מהפכה אמיתית, לפחות על הנייר (או נכון יותר, על השרת). מוסדות כמו MIT כבר מנפיקים תעודות שמבוססות על בלוקצ'יין⁴, ואני תוהה אם בעתיד נוכל להנפיק גם צוואות, חוזים וכתבי בית־דין באותו אופן. מצד שני – אם נצטרך סיסמה באורך 32 תווים כדי לאמת את תעודת הלידה, ייתכן שגם יילוד חדש יצטרך להתקין אפליקציה.

בין אמון למקצוע: איפה אני בתוך כל זה?

אין דרך להתחמק מזה – אני נמצאת בצומת. מצד אחד, הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר, והכלים המסורתיים של הגרפולוגיה – עט, תנועה, לחץ – כבר אינם מספיקים לבד. מצד שני, אני יודעת בלב שלם שיש ערך עמוק בראייה האנושית, באינטואיציה של מי שפגשה מאות ואולי אלפי מסמכים בחייה.

אני רואה את העתיד מתהווה – חוזים חכמים, אימותים דיגיטליים, מערכות בינה מלאכותית שמחליפות את הבודקת בשר ודם. ואני שואלת את עצמי: האם המקצוע שלי עובר אבולוציה, או שמא לקראת הכחדה? אני בוחרת באפשרות הראשונה. אני מאמינה שדווקא עכשיו – כשאין לדעת מי כתב מה, מתי, ואיך – דרושה עין אנושית. עין שמכירה גם את המורכבות, וגם את הניואנסים הקטנים.

ולבסוף, כמו שכתב נתן זך:

"יש דברים שרק הלב רואה / ולבך אינו טועה."

הערות שוליים

1. ENISA – European Union Agency for Cybersecurity. (2021). Threat Landscape 2021. https://www.enisa.europa.eu/publications/enisa-threat-landscape-2021 ↩
2. Zhang, Y., Liu, M., & Wang, Z. (2020). DeepFake Document Generation Using GANs. Journal of Forensic Sciences, 65(4), 987–993. ↩
3. Yarlagadda, S., et al. (2021). Detecting Forged Documents Using Machine Learning and OCR-based Approaches. IEEE Transactions on Information Forensics and Security, 16, 4731–4743. ↩
4. Grech, A., & Camilleri, A. F. (2017). Blockchain in Education. Publications Office of the European Union. ↩

ביבליוגרפיה

• ENISA. (2021). Threat Landscape Report 2021. European Union Agency for Cybersecurity.
• Grech, A., & Camilleri, A. F. (2017). Blockchain in Education. Publications Office of the European Union.
• INTERPOL. (2022). Forged Document Trends and Criminal Uses.
• Yarlagadda, S., et al. (2021). Detecting Forged Documents Using Machine Learning and OCR-based Approaches. IEEE Transactions on Information Forensics and Security, 16.
• Zhang, Y., Liu, M., & Wang, Z. (2020). DeepFake Document Generation Using GANs. Journal of Forensic Sciences, 65(4), 987–993.
• שימבורסקה, ו. (2007). כאן. תרגום: רועי חן.
• זך, נ. (1985). כל החלב והדבש. הוצאת הקיבוץ המאוחד.