אחת הסיבות שאני אוהבת את המקצוע שלי היא שהוא מעמיד בפניי תמיד אתגרים חדשים. במהלך שנות עבודתי, שיחקתי שח-מט עם זייפנים, חלקם ברמת מתחילים וחלקם ברמת רב האמן קספרוב, ממש.
לאחרונה נפל לידי תיק מורכב, בן מאות מסמכים, שעסק במעשי מרמה ובסכומי עתק בכל קנה מידה!
כמעט כל סוגי הזיוף ובכל רמות המיומנות היו בתיק עב הכרס הזה. חלק מהזייפנים עשו עבודה מרושלת, העתיקו חתימות והדביקו אותן על מסמכים אחרים. כך, נמצאו שתיים או יותר חתימות שהיו זהות זו לזו עד רמת נקודה, תופעה, שכידוע, אינה אפשרית בחתימות אותנטיות.
חלק מהזייפנים ניסו לחקות חתימות בצורה גמלונית, מבלי לשים לב שהחתימות האותנטיות היו רשומות מימין לשמאל (הכיוון בעברית), בעוד שהם חיקו אותן משמאל לימין (כיוון לועזי). זיופים מסוג זה נפוצים על ידי זייפנים שאינם דוברי/כותבי השפה העברית, ואינם מעלים על דעתם שקיימים כיווני כתיבה שונים בשפות שונות.
אבל "הקספרובים" שביניהם, או-הו- הקדישו שעות על שעות, עבדו בעדינות תחת זכוכית מגדלת, העתיקו באמצעים דיגיטליים חלקי חתימות, הוסיפו להן חלקים בכתב יד, או חלקים מחתימות אחרות, רק כדי לשוות לחתימות שונות מסוימת כדי לייצר "וריאציה צורנית אותנטית".
אבל גם רבי האמן האלה נכשלו, כי השתמשו בעט שונה בחלקי אותה החתימה.
כולם היו בטוחים שאיש לא ישים לב לשינויים "המינוריים" האלה.
טעות!!!!!
מקצוענים, כמו מקצוענים, נופלים לפעמים ב"היבריס" מקצועי בדיוק כמו כל אדם אחר. שוכחים שמעבר השני של המתרס, מחכה להם גרפולוג משפטי שמכיר את הטכניקות האלה, חושד בכל פסיק וערני לכל נקודה מיותרת, ומכיר את שיכרון "אותי לא יתפסו", כי הוא בעצמו שומר מכל משמר שלא ליפול למלכודת הזו.
בתיק הזה עברו תחת ידי, מאות רבות של חתימות. כל אחת נבחנה תחת מיקרוסקופ, תחת זכוכיות מגדלת, באמצעי תאורה שונים, ובעזרת תוכנות לעיבודי תמונה. חזרתי ובדקתי כל אחת, כמה וכמה פעמים, כאילו אני רואה אותה לראשונה, מתפלמסת עם עצמי, ולבסוף מגיעה למסקנה ש"יושבת" לי טוב מכל בחינה מקצועית שהיא.
איזו תחושת סיפוק גדולה זו הייתה! לנצח "קספרובים" זה לא עניין של מה בכך…
